עקרונות יסוד למשחק פרי-פלופ

אגב, מול הכפתור טווחי ההגנה של הביג בליינד אצל שחקנים מסוימים יכולים אף להגיע צפונה יותר, לכיוון ה- 90%.

המשמעות היא שאי אפשר סתם לפתוח כל שני קלפים, אלא לבחור את הידיים בתבונה תוך מתן דגש לעמדה שלי ולזהות השחקנים שאחריי ולזהות השחקן בביג בליינד.

מהסמול בליינד הטווח הוא משמעותית נמוך יותר ועומד על בערך 15%, פחות או יותר.

הסיבות לטווח התשלום הרחב מאוד של ה- BB נובעות גם מכך שהוא מקבל יחס קופה טוב, גם שהוא מונע ניצול שלו, וגם בגלל האקוויטי הגולמי שלו (Raw Equity) שהוא מקבל בשביל לשלם, שיכול להגיע עד 15% במקרה הטוב (פתיחה של 2X) או 35% במקרה הרע (פתיחה מעל 3X).

**

עכשיו, רק כדי לקבל מושג לגבי רווחיות המהלך של פתיחה מעמדה מאוחרת:

רייז של ה-HJ ל- 2.5 BB צריך לעבוד כ- 50% מהפעמים על מנת להיות רווחי.

כלומר, אם כולם יקפלו 5 פעמים מתוך 10, ובחמשת המקרים האחרים נקבל תשלום או 3בט, אז המהלך הופך רווחי.

זה אחוז לא הכי טוב, אבל לא כזה רע, במיוחד כאשר טווח הפתיחה שלי נראה יותר חזק וטווח הפתיחה של ה- CO או של הכפתור, כך שזה בהחלט יכול להצדיק הרחבה מועטה של טווחי פתיחה.

ובהרבה שולחנות זה באמת אחוז הקיפולים שנקבל: 50 אחוז.

———-

ג.    התאמות כלליות והמלצות

ג.1    שינוי גובה פתיחה –

• כפי שצוין קודם, מול שחקנים יותר לוס, יש להעלות את גובה פתיחה מעט על מנת להתאים אותו לשחקן בביג.
• הסייג היחיד הוא רייז מעמדה מוקדמת, מאחר ורייז כזה צריך פחות הגנה מרייז של עמדה מאוחרת, אלא אם כן אתם מחליטים להרחיב טווחים מעט יותר מידי מעמדות מוקדמות ואז פשוט המלצת הבית היא פשוטה: לחדול מכך!

בואו נחשוב על זה כך, בהתייחס לדוגמא הקודמת של הרייז מה- HJ:

אם היינו עושים רייז של 2 BB, אז לפתע היחס של האקוויטי הגולמי שמקבל הביג בליינד הוא יותר מידי טוב, דבר שמגדיל את אחוז הידיים שהוא משלם איתם בסך של כ- 5%.

אז אמנם 5% נשמע מעט, אז אותם 5 אחוז הם משמעותיים בטווח הארוך.

בואו נחשוב על זה רגע כאילו אנחנו בצד השני, שאמור לשלם: האם העלאת רייז מ- 2.5 BB ל- 3 BB או מ- 2 BB ל- 2.5 BB תגרום לנו לגשת בצורה שונה להעלאה? ברור שכן. סביר להניח שנהיה יותר זהירים והססנים ככל שהרייז מעט גבוה יותר ושהסיכוי שנבצע 3בט הוא נמוך יותר.

אגב, זו עובדה שניתן להוכיח אותה: שחקנים מקפלים הרבה יותר לרייז של 2.5 BB מאשר ל-2 BB.

חשוב מאוד לא להיות סכמתיים ושבלוניים מידי עם גובה הפתיחה ומידי פעם לשנות ולהתאים.

**

אז בואו רגע נעשה סדר לפי עמדות:

1. UTG + UTG+1
   • שלבים התחלתיים של טורניר (ערימה ממוצעת 100 BB ומעלה) – רייז של 2.5 עד 3 BB.
   • שלבים אמצעיים של טורניר (ערימה ממוצעת 60 BB ומעלה) – רייז של 2.2 עד 2.5 BB.
   • שלבים סופיים של טורניר (ערימה ממוצעת מתחת ל- 60 BB) – רייז של 2 עד 2.5 BB.
2. UTG+2 + LJ + HJ
   • שלבים התחלתיים של טורניר (ערימה ממוצעת 100 BB ומעלה) – רייז של 2.5 עד 3 BB.
   • שלבים אמצעיים של טורניר (ערימה ממוצעת 60 BB ומעלה) – רייז של 2.3 עד 2.8 BB.
   • שלבים סופיים של טורניר (ערימה ממוצעת מתחת ל- 60 BB) – רייז של 2 עד 2.8 BB.
3. CO + כפתור

• • שלבים התחלתיים של טורניר (ערימה ממוצעת 100 BB ומעלה) – רייז של 2.5 עד 3.5 BB.
  • שלבים אמצעיים של טורניר (ערימה ממוצעת 60 BB ומעלה) – רייז של 2.5 עד 3 BB.
  • שלבים סופיים של טורניר (ערימה ממוצעת מתחת ל- 60 BB) – רייז של 2 עד 3 BB.

כל הסייזינג שנכתבו הם בגדר המלצת הבית ולא חובה. ניתן לשנות מידי פעם ולבצע התאמות, אך אלו הם הקווים המנחים שאנו ממליצים לך ללכת בעקבותיהם.

ג.2    מתי לשנות גישה/הילוך –

• שיקולי ICM – במקרים של באבל או קפיצת כסף משמעותית, מומלץ להעלות מעט הילוך, כמובן תלוי גודל ערימה ומורכבות ודינמיות השולחן.

הערה חשובה לגבי נקודה זו: חשוב לזכור שהבאבל לא מתחיל כאשר מגיעים בדיוק לבאבל, אלא הרבה קודם. זה תלוי בסוג הטורניר והמבנה שלו, אבל לרוב כאשר מתקרבים ל- 10-5 אחוז האחרונים לפני הבאבל, מרגישים ששחקנים נהיים יותר ויותר טייט (לרוב מקבלים תשלום כ- 15% מהפילד, אז אם למשל יש 500 כניסות לטורניר ומתוכם 75 בכסף, אז כאשר יהיו 125-100 שחקנים בטורניר, כבר יהיה את הבאז הזה באוויר.

• שחקן שהיה מאוד פעיל ולפתע הוריד הילוך – כאן אולי המקום שלי להיכנס להילוך גבוה ולתפוס את מקומו.

• שולחן שהופך לפאסיבי (קלפים מתים וכו') – מהווה הזדמנות לגנוב בליינדים ואנטה.

• שחקן אגרסיבי שעבר לשולחן אחר – פתח לתפוס את מקומו.

• שחקן לוס אגרסיבי שהצטרף לשולחן – מקום לצמצם טווחים ולבצע התאמות.

• שחקן עם ערימה גדולה שהצטרף לשולחן – אם אין היכרות מוקדמת, לבצע התאמות ולהבין איזה שחקן הוא והאם יש מקום להוריד הילוך מולו.

• שינוי בגדלי הערימות בשולחן – מצבים שעלולים לקרות (במיוחד בטורנירי טורבו והיפרים). כמו למשל: שחקן עם ערימה גדולה הועבר לשולחן אחר ונותרו בשולחן מספר שחקנים עם ערימות יחסית קצרות ולי יש ערימה גדולה או לחילופין שרוב הערימות בשולחן מאוזנות לפתע על ערימה בינונית ולי יש ערימה גדולה יחסית. במצבים כאלו אפשר לשקול להפעיל מעט יותר לחץ, במיוחד כאשר מתקרבים לבאבל או קפיצת כסף.

• The Post Bubble Bust-Out Bonanza – המונח האלמותי כפי שתבע אותו ג'יימס הארטיגן, הוא ההגדרה הכי מדויקת למה שקורה אחרי התפוצצות הבועה: שחקנים נופלים כמו זבובים. גל ההדחות הזה הוא זמן מעולה לצמצם מעט טווחים ולהימנע מהפסדים מיותרים. זה לא אומר שלא ניתן לבצע תשלומים גבוליים מול אולאין נמוך או לעשות רייז מול ביג בליינד קצר, פשוט במקרה של השני, אז מומלץ שתהיה לנו יד שנדע שאנחנו הולכים לשלם איתה דחיפה.

ג.3    דברים לשים לב אליהם בפתיחות מעמדות מאוחרות (CO או כפתור) –

הבעיה עם רייזים מעמדה מאוחרת, במיוחד מהכפתור ובמיוחד בטורנירים, זה שעדיין לא ברור למי יש יתרון טווח: לרייזר או למשלם?

ישנם רגים טובים ומקצוענים שדווקא רק ישלמו עם יד פרימיום מהבליינדים לרייז של עמדה מאוחרת (בהנחה שאין תשלום קודם) או שמאחר והם מודעים לעומק טווחי הפתיחה, פשוט יבחרו לעבור לצ'ק רייז בפלופים מסוימים ואף יצופו בשביל לגנוב ברחובות מאוחרים יותר.

טווחים:

• אם בביג בליינד יושב שחקן ניט – להרחיב טווחי פתיחה, כי לרוב הוא יקפל או ינוצל בפלופ.
• אם בביג יושב שחקן טייט – להרחיב מעט טווחי פתיחה, אך ללא ידי זבל.
• אם בביג יושב שחקן טוב – לצמצם טווחים ולהיצמד לידי אקוויטי טובות.
• אם בביג בליינד יושב שחקן טוב ואגרסיבי – לצמצם משמעותית, כי עדיף לא להיכנס למשחק פוסט-פלופ עם שחקנים כאלו בלי יד משחק טובה.

סייזינג:

• אם בבליינדים יש רג טוב / שחקן מקצוען או שחקנים חלשים – זה לא אמור להשפיע על הסייזינג, במיוחד לא כאשר יש לנו יד סבירה + ערימת משחק נורמלית. השיקול היחיד הוא איזה סוג של שחקנים הם.
• אם בביג בליינד יושב שחקן טייט/ניט – מומלץ להישאר עם סייזינג קטן.
• אם בביג בליינד יושב שחקן שהוא לוס-אגרסיב – מומלץ להגדיל סייזינג מעט.

ד.    משחק מהבליינדים

כאשר משחקים מהבליינדים, המשחק הוא שונה לחלוטין.

כאן התרחישים מתחלקים לשניים:

1. כאשר כולם קיפלו עד לבליינדים (פחות סביר).
2. כאשר הייתה פתיחה/לימפ קודם (יותר סביר).

אז מה עושים בכל אחד מהתרחישים?

**

ד.1     כאשר כולם קיפלו עד לבליינדים –

אם אני בסמול,

אז לכאורה צריך לפתוח הרבה וזה נכון.

מצד שני, האסטרטגיה שלי, והיא עובדת הרבה, היא לעשות עם הרבה ידיים לימפ, כולל ידי פרימיום.

יש לכך כמובן חסרונות, אך גם שני יתרונות ברורים:

• זה מאזן את טווח הלימפ שלי מהסמול ללא רק ידי זבל או ידיים שוליות.
• זה ירתיע את היריבים שלי מ"לנצל" את הלימפ ולעשות רייז מהביג.

כתוצאה מכך, אני מצד אחד גם יכול להרוויח קופות יותר גדולות כאשר אני אבחר בלימפ-רייז מהסמול, ומצד שני אני אוכל גם לראות יותר פלופים עם ידיים שוליות במקרים שבהם היריבים שלי יפחדו מלימפ-רייז.

כמובן שאני אאזן זאת מידי פעם עם רייז פתיחה, לרוב עם יד טובה מאוד או יד זבל.

אם אני בביג,

אז אני לרוב יצ'קצ'ק, ולא רק ידיים זבל או ידיים שוליות, אלא לעיתים גם ידי משחק לא רעות לסיטואציה הזו, כמו למשל דמה וולה ואפילו אס 9 וכיוצ"ב.

גם פה ישנן שתי יתרונות:

• זה מאזן את טווח הצ'ק שלי מאחור ללא רק ידי זבל.
• זה יאפשר לי להסוות את היד שלי במקרה של פגיעה חזקה.

כמובן שלפעמים אני אאזן זאת עם רייזים מהביג עם ידי זבל או ידי פרימיום / ידיים טובות.

ד.2    כאשר היה רייז פתיחה או לימפ –

אם אני בסמול,

ועומד מול רייז, אז הטווח שלי הוא הרבה יותר מצומצם ולרוב יראה כך:

• 10% 3בט.
• 5% תשלום.
• 85% פולד.

מול לימפ, האחוזים דומים אך עם חילופים בהגדרות:

• 5% רייז.
• 85% תשלום.
• 10% פולד.

אם אני בביג,

ועומד מול רייז, אז הטווח שלי יותר מדורג ולרוב ייראה כך:

• 30% 3בט.
• 50% תשלום.
• 20% פולד.

במיוחד מול רגים, שמשחקים GTO.

כך למשל, ידיים שאולי אפשר רק לשלם איתם, אך לרוב לא יפגעו ואאלץ לקפל בפלופ, לעיתים יהיה עדיף לקחת לטריבט או פולד פרי-פלופ.

לדוגמא: ידיים כמו K 5 סוט או 6 3 סוט הן ידיים שייתכן ואבחר לבצע איתם 3בט.

מול לימפ, האחוזים קצת משתנים בהתאם:

• 30% רייז.
• 70% צ'ק.